הרב צבי שמואלי , ראש אולפנת בני עקיבא, "נאות אברהם" הלך לעולמו בשבת פרשת "נשא", ד' סיוון תשס"ה, (11/6/2005 ) והוא בן 52 במותו. ליוו אותו למנוחות בערב חג השבועות מאות מבוגרות האולפנא, ראשי מערכת החינוך בארץ, צוותי האולפנא לדורותיהם, משפחתו, ידידיו ומוקירי זכרו.

הרב צבי זצ"ל למד בבית הספר הממלכתי הדתי בבני ברק, ולאחר מכן בישיבת בני עקיבא ברעננה. המשיך בישיבת ההסדר "הכותל"   7 שנים ושרת בצבא כחובש קרבי. כיהן שלוש שנים כר"מ בישיבה התיכונית "וולפסון" בבאר שבע בראשות הרב סילברט ז"ל.

בשנת תשל"ט נקרא לעמוד בראש האולפנא בערד שהוקמה ב- 1978 , וזאת לפי בקשת הרב סילברט ז"ל. לאחר שלמד את הנושא נעתר לבקשה ומאז עמד בראש האולפנא ההולכת וגדלה. הקו החינוכי אותו נקט במשך כל השנים: אמונה ביכולת התלמידה, קירובה , אהבה ויצירת מסגרת משפחתית תומכת לכל הבנות. המטרה בייסוד האולפנא היתה להקים מרכז חינוכי לבנות הדרום, אשר בצד לימודים ברמה גבוהה מחנך את בנות ישראל לאהבת התורה העם והארץ.

שנים רבות השתתף במועצת העיר ערד ועשה למען חיזוק החיים התורניים בערד איחד את הכוחות הדתיים בעיר, חרדים ודתיים לאומיים, על מנת לקדם את הצביון היהודי בעיר, ולתת לאולפנא מקום מרכזי בקהילת תושבי ערד. בהיותו ראש אולפנא גדל מספר התלמידות עד לכ 300 תלמידות שהגיעו מכל רחבי הארץ ובעיקר מצפון הנגב ודרום הר חברון .

זכה בהכרה רשמית של הממסד על פעלו החינוכי בקבלו פרס החינוך הדתי לשנת תשס"ה. הוא התבקש להיות דובר מקבלי הפרס, אך לא זכה להשתתף בו.  

 

 

הרב אברהם סילברט זצ"ל נולד בשנת תרצ"ד (1933) בניו-יורק, להורים שהיגרו מרוסיה. הורי הרב, נחמיה והניה, הגיעו לניו-יורק בשנת 1920 עם בנם בכורם בן השנה, אביגדור ז"ל (שנפטר כחצי שנה אחרי הרב אברהם). לזוג נולדו עוד שלושה בנים, שאברהם היה הצעיר ביניהם. עקב קשיי הפרנסה בניו-יורק עברה המשפחה לוושינגטון. אברהם למד שם בבית ספר ממלכתי, מכיוון שבאותה תקופה לא היו ישיבות בוושינגטון. ההורים, שמצבם הכלכלי השתפר ומתוך דאגה לעתידו הרוחני של הבן העבירוהו בגיל 9 שוב לניו-יורק ללמוד בישיבת "תורה ודעת" בהנהגתו של הרב יעקב קמצנקי שליט"א. 

ברוך גלפנד, ידיד נפשו שלמד עם ר' אברהם במשך 12 שנה ונרקמו ביניהם יחסי ידידות קרובים, עד ליומו האחרון, מספר על אותם הימים: כשהוא הגיע לניו-יורק בלט מבטאו הדרומי שחבריו החדשים צחקו לו על כך. אך הוא נקלט מהר מאד בחברה. התבלט בספורט, הצטיין בלימודיו והשיג ציונים טובים בלי התאמצות יתירה. התייחס ברצינות במיוחד ללימודי הקודש, ובלטה בו שמחת החיים. היה מקובל מאד על כל החברים, ותמיד היה מוכן לעזור לכל אחד בעת צרה. הוא נולד להיות מנהיג ומורה. היתה בו היכולת הנדירה ליצור קשר עם כל סוגי האנשים. בישיבה, תורה ודעת, הוא התעניין ב"בני עקיבא" והקשר שלו עם התנועה נעשה לדבר חשוב בחייו. כשהוא הגיע לתנועה הכירו מיד בתכונותיו הנעלות ומיד נעשה מנהיג. הוא היה "ראש סניף" בגיל 15 ועמד במשימה בהצלחה רבה. במחנות קיץ היה ממרכזי "המושבה" שנים ארוכות. בשנתו האחרונה בישיבה אסרו עליו הרבנים המשך פעילות בבני עקיבא. הוא קיבל את הגזירה ושנה שלימה לא נכנס לבנין הסניף. בגמר הישיבה לצעירים, עבר לישיבת מיר ושם פרח כבן תורה אמיתי. הוא דיבר עם הרבנים על דרכו בחיים על הקונפליקטים בין עולם הישיבה ודרכו בבני עקיבא. הוא הרגיש שתפקידו בתנועה היה להעלות את הרמה הדתית ובזה הצליח מאד.

ואז הגיע הרגע לו ציפה תקופה ארוכה: העליה לארץ ישראל. מספר על ראשית תקופה זו ידידו לעבודת החינוך, הרב מ. אופן מכפר הרוא"ה: בקיץ תשט"ו התבשרה הישיבה שלקראת שנה"ל החדשה יגיע אברך יקר מוושינגטון, כעבור זמן קצר הופיע על הגבעה בכפר הרוא"ה זוג צעיר ונחמד, הרב נריה הציגם לפנינו, הרב אברהם ורעייתו שושנה. התרשמנו מיד מהדרת פניו וחביבותו. עם תחילת הלימודים חייב היה הרב להתמודד עם נוער ארץ-ישראלי שלא הכיר, ועם שיטות לימוד חדשות שלא ידע. כושרו האינטלקטואלי והאינטואיציה החזקה עזרו לו לפלס דרך אל לב תלמידיו והכל למדו להעריכו ולחבבו. תוך תקופה קצרה תפס את מקומו בן טובי הרמי"ם בזכות מרצו ומסירותו. היה זה אך טבעי למנותו כרכז תיכון ברגע שהתפנתה משרה זו. באותה תקופה מצא עצמו כרב – בבוקר, וכרכז תיכון – אחה"צ. לא נותר תחום במסגרת הישיבה שלא הטביע בו את חותמו. באותן שנים בנה ביתו בסמוך לישיבה, הגדיל את משפחתו והקים עם חבריו את שכונת בית חזון בכפר. לאחר שנתגלו קשיים בבאר-שבע הגיע פניה אל הרב שיתרום מכושרו ומרצו לענין. השנים הראשונות היו קשות מאד למוסד הצעיר מבחינה ארגונית וחינוכית גם יחד. רוב ההורים והתלמידים העדיפו לנדוד למרחקים לישיבות ידועות בעלות שם. היה זה ר' אברהם סילברט שהתנדב להעמיד את הישיבה על רגליה, ותוך חדשים ספורים הפיח רוח חדשה בלב המורים והתלמידים. במהלך השנים הביא את הישיבה במקביל להישגים חינוכיים מרשימים ובלתי רגילים אשר זיכו את ישיבת אהל שלמה בפרס חינוך ארצי מטעם משרד החינוך והתרבות. 
בנסיעותיו לארצות הברית שכנע למשוך לבאר שבע אקדמאים דתיים רבים, רופאים, מהנדסים, אני מדע וחינוך, אשר עלו ארצה למען חינוך ילדיהם.בוגרים לא מעטים הפנה להוראה והם היום מורים ומנהלים, בני תורה ויראי שמיים בכל רחבי הנגב. בוגרים אחרים הפנה לישיבות גבוהות, והיה זה רק צעד הגיוני להיות בין יוזמי ומייסדי ישיבת ההסדר בימית. דיונים רבים הקדשנו לחינוך הבנות, וכאיש המעשה היה בין היוזמים את פתיחת האולפנא של בני עקיבא בערד, אשר בראשה עמד בעת הקמתה.